ספרי לי על חווית הלימודים שלך

תקופת הלימודים הייתה החוויה הכי כיפית שהייתה לי בחיים. אני זוכרת את עצמי מחכה בכל שבוע ליום רביעי, יום הלימודים, וכשסיימתי את התואר – הצטערתי שהוא נגמר. האווירה במכללה מאוד התאימה לאופי ולאישיות שלי, על אף שאני עובדת כבר שנים ארוכות במסגרות של חינוך והדרכה, אף פעם לא ראיתי עצמי כאדם של מסגרות. האווירה במכללה מאוד מתאימה מהבחינה הזו, ראשית  מהבחינה של שילוב האמנויות שבאה לידי ביטוי לא רק בתוכנית הלימודים, אלא גם בהרגשה במסדרונות ובכיתות במכללה. שנית, בכך שראו את האדם בכל סטודנט, היחס הוא מאוד בגובה העיניים, לא מרגישים שנכנסים אל מערכת, אלא אל מקום של אנשים, וזו הייתה נקודה מאוד משמעותית עבורי.

למה בחרת בתואר השני לחברה ואמנויות?

כשהחלטתי לעשות תואר שני, בחנתי כמה אפשרויות, ואז מצאתי את המכללה. הדבר הראשון שקסם לי הוא כל הנושא של שילוב האמנויות.זה מאוד תמך את תפיסת העולם שלי ואת דרכי המקצועית. בעבודתי כגננת שילבתי אמנויות בתהליכי הלמידה של הילדים: הצגות, המחזות, מוסיקה וציורים היו חלק בלתי נפרד מתהליכי הלמידה בגן. כשמצאתי תואר שני שבוחן את הקשרים בין החברה לבין האמנויות – ידעתי שזה תואר שתומך את התפיסות המקצועיות והאישיות שלי.

למה בחרת במכללה?

כשבאתי למכללה הרגשתי – זה המקום שלי. השילוב של הכיתות הקטנות, אנשי הסגל המרתקים והנגיעה באמנויות, מייצרים במכללה הרגשה של מרחב מחיה וחופש, ומכאן גם פוטנציאל נפלא לביטוי אישי. זו נקודה שעבורי היא מהותית. רציתי לעשות תואר שני ולהתפתח מבחינה מקצועית, אבל לא רציתי להיכנס ל"בית חרושת לציונים" שממנו אצא עם תואר אבל בלי למידה משמעותית. מהבחינה הזו, המכללה היא פתרון מושלם. תהליכי הלמידה משולבים בסדנאות והתנסויות אישיות ולא רק במאמרים ומבחנים, הקבוצות הקטנות מאפשרות שיחה פתוחה בין המרצה לסטודנטים, ומובילה גם להמון גיבוש בקרב הסטונדטים עצמם.

צריך להבין, כשהחלטתי לעשות את התואר השני, לא הייתי סטודנטית בת 23, שמתאים לה כל היום לסכם מאמרים וללמוד למבחנים. הייתי כבר אשת מקצוע , עם קריירה וחיים מאוד פעילים. לכן היה לי מאוד חשוב שתהליכי הלמידה בתואר יהיו משמעותיים, ולא סתם עוד ריצה אחר ציונים. מהבחינה הזו, המכללה נותנת פתרון מושלם: הבעתי את היכולות שלי גם באמצעות עבודות וסדנאות, כך למדתי באופן מעשי את התכנים המקצועיים וגם – נהניתי מאוד מהדרך.

תוכלי לספר על שילוב התואר עם הקריירה?

מבחינת שילוב עבודה וקריירה – לי היה קל כי פשוט נהניתי. אני זוכרת שהייתי חוזרת מנתניה בערב ברכבת, ומיד רצה למחשב לחפש חומרים. חלק נכבד מההנאה שלי אני זוקפת לזכות הסדנאות והקורסים החוויתיים: הם חלק מתהליך למידה שמאפשר ביטוי מאוד רחב של היכולות (הרבה מעבר לציון במבחן).  ולא רק דרך מבחן וציון.

כיצד תרם לך התואר בעבודתך המקצועית?

כשהייתי גננת, הגן שלי היה גן שונה מכל גן אחר מבחינת השילוב האינטנסיבי של האמנויות בתהליכי הלמידה. הקמתי תיאטרון ממשטחי הרמה. הייתי לוקחת חמישה או שישה סיפורים בשנה, וממחיזה אותם עם הילדים, ובכל פעם מסיימים בהצגה להורים. השתמשתי באמנויות כדי להמחיש שפה ומושגים, אוריינות ומתמטיקה – אלו היו תהליכי הלמידה בגן.
כשהתחלתי את התואר, הרגשתי עד כמה התכנים בתואר תואמים את התפיסה המקצועית שלי: גם מבחינת התכנים וגם מבחינת תהליכי הלמידה. פתאום ישבתי בכיתה והייתי התלמידה המוכשרת, משם שהייתה הלימה מאוד חזקה בין האופן בו אני לימדתי בגן לבין האופן שבו אני עצמי למדתי במכללה. הכוח של האמנויות בלמידה ובשינוי חברתי, היכולת לחשוב מחוץ לקופסה – אלו נכסים שמשמשים אותי בכל יום בעבודה המקצועית.
התואר חיזק אצלי את התפיסה של מקומן של האמנויות בתהליכי הלמידה, עוד בעבודה כגננת, ובוודאי היום כמדריכה וכרכזת הדרכה. אפשר להגיד שאני מעבירה את התורה הלאה: אני מסבירה לגננות שאי אפשר להרצות לילדים, אלא יש ללמד אותם דרך חוויה: תנועה, מוסיקה, תיאטרון, לצייר. כרכזת בתכנית אור של אגף שחר במשרד החינוך, אני מוודאת שהגננות יעבדו עם הילדים על כישורי השפה, האוריינות והחשבון והכל באמצעות חוויה. אפשר להגיד שכל מה שלמדתי – אני מיישמת.

מה היית אומרת למועמד לתואר השני בחברה ואמנויות

אני חושבת שהתואר הזה מתאים לאנשים שיש להם יכולת להיפתח. לא שחייבים להיות אדם פתוח, אבל אם מצליחים במהלך התואר להיפתח במהלך הסדנאות והקורסים המעשיים – מגיעים לתהליך של גדילה וצמיחה וגם – מאוד נהנים. אני יכולה לתת דוגמאות גם של אנשים יותר מופנמים, שלימים, למדתי שהם עושים שימוש מאוד נרחב בידע המקצועי שרכשו במהלך התואר, אז אני יכולה לסכם ולהגיד שהתואר הזה מזמן הזדמנות ללמוד באמצעות חוויה, ומי שנרשם יכול לזכות לתהליך של התפתחות מקצועית וגם צמיחה אישית.

קצת על עצמך

בן אדם שמח, אוהבת אנשים ואוהבת לעזור ולתת מעצמי, תמיד רוצה לשנות ותמיד מנסה לשנות. היום אני שמחה שהבת שלי, רוני, אף היא הצטרפה לשורות המכללה והיא סטודנטית שנה ב' בתואר הראשון למדעי ההתנהגות. אני נהנית לשמוע ממנה על הלימודים, להשוות לחוויה שלי, ושתינו נהנות מאוד לדבר על חווית הלימודים המשותפת שלנו. אפילו אמא שלי, אשת חינוך מאוד וותיקה, נהנית לשמוע על התכנים וההתנסויות במכללה, נראה שהיא הייתה ממש שמחה לעשות זאת בעצמה.

גדלתי בבית שאהב אמנויות. אבא שלי, מהנדס במקצועו, היה מצייר ומפסל נהדר. את האהבה לאמנויות ירשתי מהבית, את הכישרון – קצת פחות… אני זוכרת שהייתה לנו במכללה התנסות עם חימר. ישבתי ויצרתי ליד מישהו שפיסלה ממש יפה, ואני – הרגשתי שהפסל של ממש לא מוצלח לעומתה. במהלך השיעור המורה באה ואומרת לי:

"זה פסל מדהים!"

ואני שואלת אותה: "את רואה טוב?"

ואז היא הסבירה לי את כל מה שאני לא ראיתי בפסל: את היכולת לבטא רעיון באופן ברור, בין אם זה נראה אסתטי או לא. אני חושבת על החוויה הקטנה הזו, והיא מדגישה לי את העוצמה של האמנויות בחיים של כולנו, אלו ש"יודעים" לצייר ולפסל, ואלו כמוני… שהם בעלי שתי ידיים שמאליות.