המיזם של קפה מוות מפגיש אנשים בריאים, בגילים שונים, לשוחח על מותנו.

מפחיד? מבהיל? מיותר?

מסתבר כי לרבים זה דווקא מושך. רבים מאיתנו מרגישים כי בחברה המערבית נשברו עד כה כל הטבו'אים שהיכרנו – מדברים על מין, משפחה חדשה, הומוסקסואליות, גזענות ומה לא – אבל המוות נותר כסוד כמוס, שאינו נושא לשיחה. אכן, איש לא יודע מה בדיוק קורה 'שם', אבל זה אולי דווקא מה שהכי מסקרן. ואכן, בשנים האחרונות מתעורר עניין רב בנושא, וכך הוצע בחו"ל "קפה מוות" – רעיון שאותו אימצתי וייבאתי ארצה לפני כשש שנים.

כל שנה אני מקיימת מפגש קבוע עם קבוצה של כ-12 איש, שבאים בקביעות במהלך שנה שלמה לשיחות חינמיות על המוות, כאשר ההנחייה נעשית ברוטציה. המוקד הוא במותנו שלנו, ולא באבל, שכול, או הכנה של חולים טרמינאליים ומשפחותיהם – נושאים קרובים כמובן, שעולים מפעם לפעם.

אני משתתפת בדיונים כאחת מחברי הקבוצה ומארחת את המפגשים בביתי ביפו. בשנת 2016-7 התכנסה קבוצה כה מרשימה שהתחלתי להקליט – ברשותם כמובן – את הדיונים שערכנו. על סמך הרישום של דיונים אלה נכתב הספר "קפה מוות" שיצא לאור ב2019 בהוצאת דביר.

מאז הופעת הספר נערכו שיחות ודיונים על המיזם של "קפה מוות" במעגלים מקצועיים וספרותיים רבים, התגבר העניין בנושא, ואף הוקמו קבוצות חדשות במקומות שונים בארץ. אולם, עד כה לא נעשה מפגש אמנותי המאפשר ביטוי של הנושא באחת האמנויות.

יום העיון שייתקיים ביום חמישי, 20/2/2020 בבית הספר חברה ואמנויות – הקריה האקדמית אונו, 
מציע תכנית חדשנית ומרתקת שתשלב מספר קטן של הרצאות, כולל סיפור מכלי ראשון של אחד המשתתפים בקבוצה השנה על החוויות שהוא/היא עוברים ב'קפה', עם סדנאות אמנותיות מגוונות ועשירות, בתחומי האמנות החזותית, התנועה, הדרמה והסיפור. זוהי מבחינתי התגלמות של הרעיון להוציא את המוות "מן הארון", ולאפשר לנו גישה יותר חכמה לנושא אוניברסאלי זה.

למידע על תכנית יום העיון יש ללחוץ כאן

*זכויות יוצרים של התמונה Gustav Klimt: Death and life, 1915