השבוע בבלוג הספרייה: מסקרים לעומק את "פנטזיה של מדינה – תצלומי חיילות צה"ל וארוטיזציה של המיליטריזם האזרחי בישראל"

חיילת בנגב 1948

חיילת בנגב 1948

 

אדגר דגה , אישה מסתרקת , 1889 

אדגר דגה , אישה מסתרקת , 1889

 

תצלומים תמימים אלה כביכול ואחרים שצולמו בחסות ובאישור הצבא מהווים את שדה המחקר לעבודת הדוקטור של חוה ברונפלד-שטיין שיצא השנה לאור כספר בשם : פנטזיה של מדינה : תצלומי חיילות צה"ל וארוטיזציה של המיליטריזם האזרחי בישראל בהוצאת רסלינג.

 

book_668_big 

 

קראתי את הספר בשקיקה ולמרות שהוא עוסק בתקופה רחוקה,   קרי עשרים השנים הראשונות לקום המדינה,  הצלחתי להזדהות עם מגוון המצבים המתוארים בספר.   נזכרתי בצילומים  במהלך הטירונות בצה"ל בהם אני חובקת  גזע אקליפטוס  גדול ובידי הנשק.. ומי לא צולמה כך פעם?  תצלומים אלה אמנם אינם מוזכרים בסיפרה של ברונפלד-שטיין  והם  דוגמה לצילום במודע ובהסכמה , אך ישנן דוגמאות נוספות שחלקן מעלה תמיהות כיצד  קיבלנו אותם פעם בלי מחשבה נוספת. למשל,  תצלום 27 (עמ' 148) המתאר שלוש בנות על מיטות השדה בזמן מנוחת צהריים, בגדיהן תלויים על ווים והן שרועות בתחתונים וחזייה . או תצלום 28/א (בעמ' 154) ובו בנות  פושטות בגדיהן כדי ללבוש לראשונה את מדיהן בבסיס הקליטה בתל השומר.    המחברת מנתחת לא רק את תוכן הצילומים אלא גם את הקומפוזיות , נקודות המבט וזוויות הצילום המעצימות את רושם המציצנות והעונג ומשווה ליצירות אמנות ידועות.

כל התצלומים בספר מוגדרים כ"צילומים תיעודיים" או "צילומים עיתונאיים"  והם נידלו מתוך מאגר מחלקת התצלומים של לשכת העיתונות הממשלתית , ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון   וארכיון המדינה. מתוך מאגרים אלה נידלו גם חומרים רבים נוספים ששימשו למחקר.

ברונפלד-שטיין מעלה דוגמאות מרתקות נוספות המציגות את התפיסה האירוטית שלא לומר מציצנית שבייצוג החיילות דרך  צילומים, כתבות  וכותרות בעיתון "במחנה" הרישמי של צה"ל.  בן גוריון מצוטט  (עמ' 169) בטקס קורס קצינות בשנות ה-50  כמתאר את  החיילת כבעלת יכולת הענקת אהבה אימהית ויותר מאוחר , ב- 1971 אומר :  "ורגש זה (האימהות) טבוע באישה עוד בטרם היותה אם…" גישה זו באה לידי ביטוי כמובן גם בתצלומים הרישמיים של צה"ל.

הספר כתוב בשפה עניינית ואקדמית  ודוקא נוכח זאת  הופתעתי מעט מן העובדה שהמחברת בוחרת לתאר את התצלומים בצורה "עסיסית" מעט  כאילו רצתה לכוון את הקורא לדעתה.  רוב הצילומים מדברים בעד עצמם וניתוחיה מאלפים ומרתקים. הקריאה הביאה אותי לשאול מה קורה בצבאות  אחרים בעולם? האם רק אצלנו  קיים קטלוג לאורך שיער תיקני בצבא אצל נשים? האם רק אצלנו מחייבים איסוף השיער בצבא? האם מישטור הגוף בצבא הוא המצאה ישראלית? האם הצילומים שנבחרו לאשש את הטיעון של המחברת   קיימים באופן זה או אחר בהמוניהם בארכיונים  ועינינו פשוט טחו מראותם? האם רק אצלנו לצבא תפקיד כה מרכזי בעיצוב דרך המחשבה?                                ממליצה מאד על הספר והוא אצלנו להשאלה!

 

איתן, אילנה (2013). מלחמת העצמאות, חיילת צה"ל מסרקת שערה בנגב. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום שני 29 אפריל 2013, בבלוג הספריה של המכללה האקדמית לחברה ואמנויות  http://libraryplus.wordpress.com/

© 2015 Sofarider Inc. All rights reserved. WordPress theme by Dameer DJ.