מספר גדל והולך של משפחות חד הוריות, חד מיניות, מאמצות ועוד זקוקות למענה על מגוון גדול של בעיות ייחודיות להן. אתגרי המשפחה החדשה מגיעים אל הקליניקה חדשות לבקרים ומצריכים מהמטפלים באמנות כר ידע נרחב ודרכי פעולה יצירתיות בתהליך הטיפולי.

מוסד המשפחה משנה את פניו, והמבנים המסורתיים מתחלפים במבנים מורכבים וייחודיים, הקוראים תיגר על "הסדר המשפחתי הישן" ומאתגרים את המטפלים בזוגות ובמשפחות.

"סדר נשים", ספרה של הפרופ' עמיה ליבליך, נשיאת המכללה האקדמית לחברה ואמנויות, מעלה שאלות חברתיות מהותיות: האומנם יש "משפחה חדשה" בישראל? ואם כן – מה היא? האסוציאציה המידית לשמע המונח "משפחה" היא של צמד הורים, גבר ואשה הנשואים כחוק, וילדיהם הביולוגיים. אלא שכל אחד מאיתנו מכיר בסביבתו הקרובה משקי בית רבים שאינם מתאימים לתמונה זו.

על שאלה זו ואחרות מביעים עמדתם מיטב המומחים בתחום הטיפול המשפחתי.

ד"ר חביבה אייל, פסיכולוגית קלינית, מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי וזוגי, ממייסדות "מכון שינוי", מתייחסת ל"הסתגלות רגשית במשפחה". המשפחה היא בית הספר הראשון של כל אחד מאיתנו. במשפחה אנחנו לומדים 'דרך העור' מה זה להיות בני אדם, איך להיות ביחסים עם הזולת וגם איך להביע את הרגשות שלנו.

לדבריה של ד"ר רונית אלוני, מומחית לשיקום וטיפול מיני, הטכנולוגיה המתחדשת ומגמות תרבותיות עולמיות מאלצות אותנו להגדיר מחדש את האינטימיות, הזוגיות והמיניות. אבזרי מין משוכללים הנתמכים באתרי תוכן, רובוטים בעלי בינה מלאכותית הנראים כבני אדם ועוד שכלולים ופיתוחים טכנולוגיים בתחום המיניות – מאתגרים את כל מה שהכרנו מ"העולם הישן" ומעוררים את השאלה האם, ולמה, להשקיע מאמץ בזוגיות עם בן אנוש.

סוגים שונים של אהבה ואינטימיות

האינטימיות היא צורך אנושי, אבל היא לובשת ופושטת צורה – תרתי משמע; היא הופכת לגמישה, מפוצלת, קרובה גם במרחקים, גמישה מגדרית, מתנהלת דרך הטלפון החכם… והשמים הם הגבול. העולם עובר מ"מונו" – אפשרות אחת (מונוגמיה) – ל"פולי" – ריבוי אפשרויות, כמו החלפת בני זוג, החלפת הנטייה המינית, ועוד. בעתיד תהיה החברה מושתתת על סוגים שונים של אהבה, חברות וזוגיות, וקרוב היום שהזוגות שנמצאים יחד "עד שהמוות יפריד ביניהם" יהיו במיעוט.

ד"ר הילה העליון, מרצה בכירה במכללה ומחברת הספרים "גן נעול" ו"מאומצות", מתארת במחקרה הייחודי את החוויה הרגשית של מטופלות הפוריות ומתייחסת למרחב הטיפולי כזירה מעצבת הגדרות והתנסות. הטרמינולוגיה המשמשת בטיפולי הפריון שונה מאוד בקרב נשים לעומת הגברים. הגוף הנשי מתואר כמאכזב, שאיבת הביציות היא "קציר", העוברים "מושרשים" ואילו אצל הגברים מדובר על "און" ועל "השבחה". נקודת המבט לדבריה צריכה להיות הוליסטית, ולאפשר שיח חלופי מעצים. כלומר – מטופלת חזקה ומודעת למה שקורה סביבה, שותפה לתהליך הגופני והנפשי שהיא נמצאת בתוכו.

ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית לחברה ואמנויות ומחברת הספר "מחוברות", פרופסור אריאלה פרידמן, מדברת על "אימהות ובנות", ועל היחסים העוצמתיים והמורכבים שבין אימהות ובנות, המשקפים תלות, תוקפנות, נטישה ואינטימיות. הקשר הזה הוא הקשר החזק והמורכב ביותר בתוך הקשרים המשפחתיים. לדברי אריאלה, קולן של האימהות לא נשמע בעבר, ואסור היה להן לבטא את הרגשות שלהן. החוויה הסובייקטיבית של האימהות המבוגרות היא קשה, ומייצגת שלושה סוגים של בעיות בתוך האינטימיות שלהן עם הבנות: תלות, פגיעות ותוקפנות, ודחייה.

מגדירים מחדש את המושג "משפחה"

לנושא האימוץ מתייחסת חגית ניר ברנשטיין, בעלת תואר שני בפסיכודרמה והתמחות בפסיכותרפיה, ומדברת על כך שאין אימוץ ללא טראומה, ולמעשה אין אם שבוחרת מרצון למסור את ילדה לאימוץ. היא משתמשת בפסיכודרמה כדי להמחיש את "היום שאחרי" בחדר הטיפולים. המחשה זו מציגה בבהירות רבה את מורכבות הטיפול בנושאים כמו זהות, זרות מול קרבה, השונה והדומה ועוד.

לדבריו של ד"ר אלי שרון, מטפל אישי, זוגי ומשפחתי וראש ביה"ס לפסיכותרפיה במכון שינוי, המשפחות בעידן הנוכחי מאתגרות את המטפלים בהרכבים ובמבנים שאינם מוכרים. שינויים מהירים במושגים בסיסיים, כמו: קרבה ואינטימיות, תפיסת השייכות והזהות האישית והמשפחתית, מאתגרים את מי שמצויים במקצועות הסיוע.

מה המטפל יכול לדעת היום על משפחות העתיד? לדבריו של ד"ר שרון יש כיום יותר מ-20 סוגים שונים של משפחות, עובדה המגדירה מחדש את המושג "משפחה" ואת חוקיה.