חודש מאי הוא חודש מיוחד במכללה לחברה ואומנויות.
החדר של מירי לבנת – רכזת הכשרה מעשית למטפלים באומנות – הוא מוקד עלייה לרגל כל השנה, ובייחוד בחודש זה. בעוד כמה ימים יימסרו לסטודנטים השיבוצים להכשרה המעשית – ובעצם ינתבו אותם להמשך המסלול הטיפולי שלהם.
"ההכשרה המעשית היא נדבך חשוב ומרכזי ביותר – למעשה היא עמוד התווך של הלמידה," אומרת מירי לבנת. "ההכשרה המעשית אמורה לתת ביטוי ליכולות של המטפל בשתי הרמות – העיונית והמעשית. זהו למעשה מיצוי כל החוויה וה"טיפול' שהסטודנט עבר אצלנו וה'כניסה' שלו לתפקיד המטפל".
ההכשרה המעשית נפרשת על פני שלוש שנים: בשנה א' יש סמינר קליני, המכיל מישור עיוני ומישור מעשי.
"לשנה א' יש משמעות רבה מאוד, שבמהלכה הסטודנט יכול להתבונן פנימה ולשאול את עצמו: 'האם האוכלוסייה הזאת מתאימה לי?'," מדגישה מירי. זהו שלב של בדיקה הדדית של המורה והסטודנט.
בשנה ב' הסטודנטים מקבלים היצע של מקומות עבודה להכשרה המעשית. לרשות הסטודנטים עומד מגוון רחב של אפשרויות בחירה בכל הארץ: בתי ספר (מתי"אות), מרכזי שירות פסיכולוגי חינוכי, בתי חולים, מערכי שיקום וטיפול, מרפאות ילדים ונוער, מרכזי בריאות הנפש, מרכזי קשישים, לשכות רווחה, מועדוניות נוער ועוד ועוד.
בשנה ג' הסטודנטים כבר יכולים להתחיל את ההתמחות, הנמשכת שנה אחת. מחצית משעות עבודת השטח הן טיפוליות ומחציתן העשרה הכוללת שעת הדרכה שבועית. לשנה הבאה, 2019-2018, יקבלו הסטודנטים היצע של כ-130 מקומות לשיבוץ בהכשרה מעשית.
בתהליך הבחירה מירי מציעה "להרגיש דרך הבטן" אם יש חיבור למקום. "אני ממליצה לסטודנטים שלי להסתובב במקום ההכשרה המעשית שהם בחרו, ושואלת אותם: 'זה המקום שהייתם רוצים לקום אליו בבוקר'?"
