דווקא בימים הקשים הללו, כאשר כולנו עדיין בתוך הטראומה, האמנות יכולה לשמש ככלי טיפול עבור כל אחת ואחד מאיתנו, על מנת לייצב את הקרקע ולנסות לצייר לעצמנו תמונה חיובית יותר בתוך הכאב והחרדה.
ד״ר מלי ניר היא פסיכותרפיסטית, שמלמדת במסלול תואר שני בטיפול באמצעות טיפול פסיכודרמה במסלול לתואר שני בבית הספר לחברה ואמנויות – קריה האקדמית אונו, ומתמחה בטראומה בכלל ובאופן ספציפי בטראומה של טרור ולחימה.
״בטראומה אנחנו רוצים לחזק מקומות חלשים, הפוך ממה שמתרחש באירוע טראומתי״, היא אומרת. ״אם בטראומה ישנה טלטלה שמנפצת ומערערת, מובילה לחוסר אמון וחוסר ביטחון וחוסר אונים, בהלה, חרדה, איבוד הקרקע, אנחנו רוצים לחזק את המקומות האלה: לייצב את הקעקע, לעשות סדר, לחזק אמון, ביטחון. אנחנו רוצים לאסוף את השברים ולקבע אותם ולא את הטראומה״.
בשלבים מאוחרים יותר, היא מסבירה, מעבדים את הרגשות הקשים ובונים מחדש נרטיב לא מפורק ולא מקוטע, אלא מסודר ומאורגן עם משמעות חיובית. ״אנחנו רוצים לאפשר למי שחווה טראומה לתת תוקף למה שקרה, שיהיו לו עדים והדים, שיהיה מי שישמע״, היא ממשיכה. ״ויש גם את הקול שאינו יכול לשאת את המילים והכאב, שרוצה למחוק את האירוע. אנחנו מאזנים בין שני הקולות האלה ונותנים לשניהם מקום״.
כבר תוך כדי הלחימה, מספרת ד״ר ניר, היא הצטרפה לקבוצות שונות של מטפלים שביקשו להתנדב. ״דבר נוסף שעשינו, באונו ובעוד מקומות, זה לתת תמיכה וכלים להתערבות ראשונית והרגעה ראשונית עצמית״, היא משתפת. ״יש קבוצות לסטודנטים, פעמיים-שלוש ביום, מטעם מרכז מתנ״א של אונו. אני גם מקיימת הרצאות פעם בשבוע, שבהן יש מקום למרצה ולתחושות שלו, וגם להתמודדות הצפויה לו עם הסטודנטים״.
