ברכות לרועי ששון על קבלת הדוקטורט במסלול לפסיכואנליזה ופרשנות של אוניברסיטת בר-אילן

ד"ר רועי ששון, מרצה במסלול לתואר שני ביה"ס לחברה ואמנויות-הקריה האקדמית אונו ובוגר המכללה לחברה ואמנויות שספרו "געגוע אל המוחלט" המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, עתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים, הוא מטפל באמנות (M.A ), עו"ד בהכשרתו ובצעירותו אף עסק בתחום התאטרון כשחקן בתיאטראות השונים בארץ. איש אשכולות כבר אמרנו?

עבודת הדוקטורט שלו שהוגשה באוניברסיטת בר אילן מציעה קריאה הרמנויטית – פנומנולוגית של אידאת המוות והאלמוות של ק.ג. יונג (Jung ) כפי שהיא נפרשת בטקסטים השונים שכתב יונג על הנושא.

העבודה מתבססת על ההנחה כי למרות שאידאת האלמוות – הישרדות הנפש לאחר מותו של הגוף – הינה תופעה חוצת זמן השזורה בכתבים הפילוסופיים והתיאולוגיים בתרבויות ודתות מגוונות, נראה כי מקומה נעדר כמעט לחלוטין, מההגות הפסיכואנליטית וכפועל יוצא, לא נבחנה אפשרות הרלוונטיות האונטולוגית של אידאת האלמוות לשיח הפסיכואנליטי, למחקר ולטיפול.

המחקר, כמו הספר העתיד לראות אור, עוסק ב 4 תמות עיקריות :

הראשונה מנתחת ומפרשת את "שבע הדרשות למתים" שפורסמו  לראשונה באוטוביוגרפיה של יונג- " זיכרונות, מחשבות, חלומות" אך למעשה נכתבו  כמה עשורים קודם לכן כחלק ממה שכינה יונג  "הספר האדום".

התמה השנייה מבקשת לחקור את טיב הקשר שבין דימויי המוות והאלמוות המופיעים במרחב הטיפולי בשלביה הראשונים של האנליזה לבין הסמלים והדימויים של המוות והלידה מחדש כפי שסמלים אלה מגולמים באלכימיה העתיקה והמודרנית.

התמה השלישית של המחקר מתמקדת בפרשנותו  של יונג  ל"ספר המתים הטיבטי" – "הבארדו טודול".

התמה הרביעית  מציעה ניתוח של הטקסט – "חיים שאחרי המוות" הכלול באוטוביוגרפיה של יונג; חלקו הראשון של פרק זה מתמקד בגבולות השפה ובניסיון היונגיאני לנסח מתודה שתאפשר לומר 'משהו' על הבלתי ניתן לתמלול; הטקסט הפרשני בוחן היגדים ואמירות מתוך 'חיים שאחרי המוות' לאור תפיסת המוות והאלמוות של עמנואל לוינס, ז'ק דרידה ולודוויג ויטגנשטיין שמשנתם שזורה בהמשגות ומינוחים השאובים או מושפעים מהפנומנולוגיה. חלקו השני של הפרק מנתח ומפרש את 'חלומות המוות' המופיעים בטקסט – 'חיים שלאחר המוות'.

הקורס של ד"ר רועי ששון "סטנדרטים באתיקה בטיפול פסיכולוגי" נלמד במסגרת המסלולים השונים של התואר השני בטיפול באומנות.