דלג לתוכן

מירי נופרבר – בוגרת לסלי ומרצה במכללה, מטפלת בתנועה בכתבה על בעיות משקל בילדים

כשליש מילדי ישראל סובלים מהשמנה. הם ילדים עצובים יותר, מתוסכלים וחסרי ביטחון.

"היום כבר ידוע שילד שנכנס לכיתה א שמן , הוא בעל 60% סיכוי להיות שמן מבוגר", אומר פרופ' דני נמט, שפיתח תוכנית הרזיה מיוחדת לילדים, המשלבת משחקים וריקודים. ומה עם ההורי? גם אותם מלמדים שם לזהות את הטעויות שעשו עם ילדיהם.

הוריה של יובל גרינבויים בת ה-9 מרעננה החלו להתעסק בעודף המשקל שלה כבר שהייתה בת 4 . זה כלל הרצאות אצל דיאטנית, טיפול משפחתי ובעיקר תסכול מצטבר מול תפריטי ההרזיה  שהיה ברור מראש שהילדה תתקשה לעמוד בהם.

השינוי האמיתי, מעידה אמה אסתי, התרחש במהלך השנתיים האחרונות, שבהן משתתפת יובל בסדנת ההרזיה לילדים בבית החולים מאיר בכפר סבא.

כאן, באחד ממפגשי התרפיה בתנועה, העזה הילדה לומר לאמה: "את מפחידה אותי". הטקסט הקשה הזה התחבר להנחיה המפורשת שקיבלה האם מאנשי המקצוע "להפסיק להיות השוטרת" והוביל את אסתי לחשבון נפש נוקב שהקל על כולם.מאז יורד ממד ה- BMI(מסת גוף) של יובל בהתמדה.

כשליש מילדיי ישראל סובלים מהשמנה- והמספרים רק עולים כל הזמן- ובמקביל ניכרת ירידה מתמדת בכושרם הגופני. שילוב זה מובילך לעלייה במספר הילדים הסובלים ממחלות מבוגרים כמו סוכרת סוג 2 , הפרעות בשומני הדם, לחץ דם גבוה וכאבי ראש שמקורם בהשמנה. על כן אין זה מפתיע שגיל המינימום להשתתפות בתוכניות התערבות להרזיה יורד בשיטתיות.

להחזיר את החדווה לתנועה:

"הילדים האלה פשוט עצובים יותר" אומר פרופ' דני נמט, מנהל מרכז הספורט והבריאות לילדים ונוער במאיר. הוא סגן מנהל מחלקת הילדים בבית החולים. "דימוי הגוף שלהם ירוד מאד, יש להם פחות חברים, הם סובלים משמעותית יותר מדיכאון, שיעור הבעיות ההתנהגותיות שלהם גבוה יותר והם מדרגים את איכות החיים שלהם בתחתית הסולם, בדומה לילדים חולי סרטן"

בעלייה בשכיחות ההשמנה בקרב ילדים, הבחין פרופ' נמט לפני כעשור."היום כבר ידוע שילד שנכנס לכיתה א שמן הוא בעל סיכוי של 60% להיות מבוגר שמן", הוא אומר. כספורטאי לשעבר החליט פרופ' נמט לחבר את רפואת הילדים עם ספורט. לתוכנית שרקם, בעזרת אנשי מקצוע מתחומי התזונה והנפש מענה מקיף, ועד כה השתתפו בה- לרוב בהצלחה- מעל 1000 ילדים מגיל 5 ומעלה.

הם נפגשים פעמיים בשבוע לפעילות כושר מהנה ועתירת משחקים, ובנוסף לוקחים חלק במפגשים עם דיאטניות, בסדנאות לבישול בריא וגולת הכותרת- במפגשי תרפיה בתנועה. "האימון הגופני נמשך שעה בכל פעם ומטרתו להחזיר לילידם האלה את החדווה לעשות ספורט, לזוז" אומר נמט. "אני מאמין שילד הוא בבסיסו יצור שאוהב לעשות פעילות גופנית ומי שעוצר את הצורך הטבעי הזה זה המבורים. הרי כשהם קטנים, הם רוצים רק להתרוצץ ולהשתולל".

לומדים את הכללים:

"במפגשים אנחנו רואים שחלק מהילדים לא מכירים משחקים בסיסיים , כי בגן ובבית הספר לא משתפים אותם בגלל שהם שמנים", מסביר פרופ' נמט "אצלנו הם לומדים את הכללים, משחקים, קופצים בחבל ורוקדים- כל מה שיגרום להם ליהנות מהתנועה. זה חשוב גם אם הם לא ירדו במשקל, הם יכולים להשתתף במשחקים בהפסקה בבית הספר, לרדוף אחרי מי שמציק להם וכו' ".

כדי להתמודד רגשית עם ההצקות האלה, הוכנסה לתוכנית התרפיה בתנועה. מחקרים מלמדים כי התנועה יכולה לחולל שינוי ממשי, למשל בדימוי הגוף. אצל ילדים הסובלים מעודף משקל או מהשמנה יש לרוב הפרעה בתנועתיות הבריאה, המשקפת באופן טבעי דחפים ורצונות.

התרפיסטית מירי קוטיק- נופרבר מסבירה:"הטיפול בתנועה יוצר מרחב שבו ניתנת לגיטימציה לביטוי תנועתי של כל מני יצרים ורגשות, שאת חלקם דיכאו ההורים במשך השנים שלא במודע. בתחילת החיים אנחנו רק תנועתיים. אנחנו מבטאים את עצמנו בתנועה ולא במילים. בינקות, דרך התנועה והקש/ר עם ההורים מתבטא החיפוש אחרי ביטחון, הרגעה, יכולת להרפות. החל מגיל שנה- שנה וחצי, מתחיל תהליך תנועתי חדש- של דחיפה לנפרדות, לעצמאות, למימוש העצמי. הפעוט דוחף, מרבית ומושך במעין תוקפנות חיובית. אלא שיש מקרים שבהם התנועתיות הזאת נחווית כתוקפנית עד הרסנית והיא עלולה להיעצר. כשאני מבקשת מילד שמן לקום ולרוץ- אני מבקשת ממנו בעצם למצוא בעצמו את הרצון לצאת החוצה".

לתת מקום לכעס:

המפגשים, אומרת קוטיק-נופרבר, בנויים מתנועה שתאפשר לגוף לבטא את עיצמו ואת הרגשות שאצורים בו. בחלקם האחר של המפגשים מתנהלות שיחות שבהן עולים סיפורים על השפלות שחווים הילדים במסגרות החינוכיות, על העלבונות שהם סופגים, על התסכול מכך שאחיהם יכולים לאכול הכל בעוד כל אנרגיית האיסורים ההורית מתמקדת בהם וכדומה.

לדברי, מפגשי התנועה הללו, שחלקם משותפים לילדים ולהוריהם, מפגישים את כולם- ובעיקר את ההורים- עם חולשותיהם, עם טעויות שעשו, עם הבלבול שלהם עצמם. ב"רגע הקסם של הטיפול" כמו שהיא מכנה זאת, מתחילים ההורים לראות את ילדם כאדם נפרד ולאפשר גם לו לראות את החולשות שלהם עצמם.

"המהות היא ההבנה שצריך להפריד בין האוכל לרגש" אומרת קוטיק-נפורבר. "האוכל הוא עניין של צורך, של בריאות. לגבי הרגש, צריך למצוא דרכים לגיטימיות לבטא אותו. כשכל הבית משתדל לאכול בצורה בריאה, כשההורים באמת מגויסים לתהלים ומתאמצים לשנות את התזונה בבית וגם מקשיבים לילד בלי לשפוט אותו, בלי להאשים ולבקר, הילד מפסיק להרגיש שהוא הבעיה וזה מוריד ממנו עול גדול מאד".

"כבר לא טוחנת במסיבה"

מעיין סנדק, תלמידת כיתה ח', בת 14 מצור יגאל, הגיעה לתוכנית מיוזמתה "זה התחיל מזה שהייתה לי כרס" היא מספרת " והרגשתי שאני פחות יפה ושאני מתרחקת מהחברים שלי כי זה מביך. בסדנה הכרתי ילדות שהפכו לחברות חדשות. פתאום הבנתי שאני לא היחידה ושאין לי במה להתבייש. לא שיניתי הרבה באוכל, אבל אני אוכלת הרבה פחות שטויות וגם הפסקנו להפסיק חטיפים הביתה וכשיש לי מסיבה- אני אוכלת לפני זה בבית ולא טוחנת במסיבה, כי כבר יש לי מודעות ואני לא רוצה לחזור אחורה".

סנדק ירדה ארבעה קילוגרמים בחצי השנה האחרונה ובמקביל גם גבהה. "נפטרתי מהכרס", היא מעירה בגאווה ומספרת שבעבר נהגה אמה להעיר לה והיא הייתה בעיקר מתעצבנת מזה. היום הן מכינות יחד תבשילים לפי מתכונים שמעיין מביאה מסדנת הבישול הבריא. "ואני הולכת עם צמוד, עם מכנסיים קצרים, וזה שינוי גדול – גם מבחינה חברתית".

בקבוצות הנערים והנערות, אומרת קוטיק-נופרבר, מתעסקים לא מעט באוכל עצמו, "אבל לא במה אכלנו אלא באוכל כביטוי לרגש. מישהי אמרה למשל 'עליתי במשקל השבוע כי השתגעתי מזה שאף אחד לא התקשר אליי כל החופש'".

ואמנם, חלק מהילדים מאותגרי המשקל הינם בעלי סגנון פסיבי ומסתגר – הם נוטים להתבודד, להימנע מאינטראקציות עם החברה. הם רגישים ופגיעים מאד, והשומן משמש להם מעין הגנה מהעולם. לאחרים יש סגנון מוחצן. הם אלה שמרביצים לילדים שמנים אחרים, הם בעלי נטייה לרגשנות, לאימפולסיביות, לקשב לא מרוכז, לתנועתיות יתר. עבודה נכונה משפיעה לטובה גם על דימוי הגוף שלהם.

גם יובל גרינבוים כבר למדה, למרות גילה הצעיר, לקרוא את טבלת הסימון התזונתי על מוצרי המזון ולבחור נכון. היא ויתרה על הלחמניות לבית הספר והנחתה את אמה להכין לה רק כריך אחד מדי יום, מלחם קל כמובן, ובעת בילוי בפארק היא בוחרת קרטיב במקום ארטיק עתיר קלוריות.

הבית כולו עבר לאכילה מצלחות קטנות יותר, השימוש בשמן בבישול פחת דרמטית וירקות הפכו לחלק אינטגרלי מהתפריט בכל ארוחה. "ממתקים אין בבית", אומרת האמא, אסתי. "בורקס יש רק לעתים רחוקות. יובל יודעת שיש לה חטיף יומי, נניח קרמבו, והיא עומדת בזה בצורה מעוררת הערכה. יצאנו מהלופ של העבר, שאני הייתי נכנסת למתח וכל הזמן אוסרת עליה כל מיני דברים והיא הייתה עושה לי דווקא. זה גם שיפר את היחסים בינינו וגם גרם לזה שיובל לא צריכה 'לגנוב' אוכל מאחורי הגב שלי. ביום שהיא נכנסה לג'ינס עם כפתור חווינו אושר גדול".

 

מרזים בכל מקום: תוכניות הרזיה לילדים

  • התוכנית בבית החולים מאיר נמשכת חצי שנה ועלותה 400 שקל לחודש. כל קופות החולים משתתפות בתשלום.
  • בלאומית שירותי בריאות יש סדנאות הרזיה לילדים ונערים עד גיל 18, בחלוקה לפי גיל. העלות למבוטחי הלאומי: 480 שקל.
  • בשירותי בריאות כללית זכאים ילדים עם עודף משקל ל- 14 מפגשים אישיים עם דיאטנית בתשלום של 22 שקל לרבעון. בנוסף מציעה הכללית סדנאות בנות שבעה מפגשים שבועיים שבהן נותנים להורים כלים לניהול אורח חיים בריא. העלות למבוטחי הכללית: 490 שקל. למבוטחי הקופות האחרות: 588 שקל. בכללית מתקיימות גם סדנאות בשם "קל על המשקל" לבני 16-7. העלות (בהתחייבות לשנה) 290 שקל לחודש ללקוחות הכללית, ו- 360 שקל לכלל הציבור.
  • במאוחדת מציעים תוכנית בשם "לגדול בריא" הכוללת 20 מפגשים שבועיים ומיועדת לבני 12-8. העלות: 1,200 שקל לכלל הציבור ו- 900 שקל לבעלי ביטוח עדיף.
  • במכבי שירותי בריאות יש חמישה מרכזים להשמנת ילדים, שמציעים סדנה בת חצי שנה. הטיפול ניתן לילדים בני 12-6 בשתי קבוצות גיל. העלות: 150 שקל בחודש.

 

גולן, שיר-לי (2012, 11 בנובמבר). שוקלות כל צעד. ידיעות אחרונות – זמנים בריאים, 14.

למאמר בפורמט PDF  לחץ כאן

© 2015 Sofarider Inc. All rights reserved. WordPress theme by Dameer DJ.