חג פורים בפתח, ואחת מהשאלות שהעסיקו את ההורים שבינינו בשבועות האחרונים היא איזו תחפושת נקנה או נכין לילדינו?  הילדים של שנת 2013 לא רק שיודעים לבחור לבד את התחפושת שלהם, אלא גם מבקשים לאתגר אותנו כהורים ולמתוח כמעט כל גבול אפשרי – לצאת מהקופסה, להיות מקוריים ובעיקר – לגנוב את ההצגה.

 
אורית מס גולדמן, מרצה לפסיכודרמה כיום במכללה האקדמית לחברה ואמנויות ובשלוחת אוניברסיטת לסלי בישראל מזה 20 שנה, ובעלת ניסיון עשיר בעבודה עם ילדים לאחר שבין היתר ניהלה בעברה מרכז טיפולי של ילדים בבית ספר בעיר חולון,  נותנת לנו מספר כלים אשר יבהירו להורים שבינינו – מה מלמדת אותנו התחפושת שבוחר הילד לעצמו על אישיותו?

"אנשים מרשים לעצמם בחג פורים לבחור תחפושת שמבטאת משהו שבחיים לא יעזו לעשות ביום יום. בפורים להמון אנשים יש קתרזיס – פתאום אנשים אוזרים אומץ ללבוש פריט לבוש שהוא הכי לא אתה שיש, ועל כן אני מעריצה את פורים", מסבירה מס גולדמן ומוסיפה: "התחפושת המון פעמים מבטאת מאוויים סמויים של אנשים – יש להם לגיטימציה ללבוש משהו שהיו רוצים, ואף אחד לא ישפוט אותם על זה".

איך זה מתבטא בפועל?

"ילדים שסובלים מרגשי נחיתות, ומבעיות דימוי עצמי – יתחפשו לסופרמן, טרזן, קאובוי –  דמויות בעלות הרבה כוח והשפעה, שאין להם בחיי היום יום. אנשים מתחפשים למשהו שהם לא, והם היו רוצים לראות".

 
כיום ילדים רבים פורצים את הגבולות – מקצצים שיער, צובעים אותו ומפליגים עם התחפושות למחוזות שהדמיון שלנו לפעמים טרם ביקר בהם – מי הם אותם ילדים?

"יש פה דבר והיפוכו, אם נסתכל בכל התקופות לאורך ההיסטוריה ונגיע לשנות ה-60 העליזות נראה כי  אנשים עשו גם אז דברים חתרניים. כשמביטים בילדים של היום, אכן נראה כי המציאות עולה על כל דמיון. היום בשביל להפתיע ולהיות מיוחד, צריך לעשות כל-כך הרבה, יתרה מזו – אנשים הולכים מחופשים כבר לא בפורים, ועל כן האתגר שלהם להיות מיוחדים ולהנכיח משהו מפתיע ומיוחד בתחפושת הוא הרבה יותר קשה, ועל כן אנו רואים קיצוניות ללא גבולות. קיצוניות שלעתים גובלת בסיכון".

מהו הסיכון?

"ילדים עלולים לאבד עצמם בדרך, מרוב רצון להרשים וליצור משהו מיוחד – ליצור דבר שלא נראה עלי אדמות. בפורים יש לכך את הלגיטימציה, ואילו ביום יום פחות. הסכנה האמיתית היא שאותה תופעה נמשכת אל מחוץ לפורים".

ומה באשר להורים שבוחרים עבור הילד שלהם את התחפושת?

"הכל תלוי בגיל. היום בגיל הרבה יותר מוקדם ילדים בוחרים לעצמם תחפושת ויודעים מה הם רוצים, וצריך לכבד אותו. פורים זה יום שנותן לנו הרבה חופש, החופש הזה הוא טוב, כי יש לכך מסגרת. כשהורים מחליטים לילדיהם למה הם יתחפשו נוצר מצב פחות רצוי. ילדים, גם אם הם בני שנתיים ושלוש, הם כבר בעלי משאלות ורצונות, הם חשופים להמון אטרקציות וגירויים, ועל כן כדאי לתת להם את החופש הזה ולבחור יחד עימם את התחפושת. כשהורים שמחליטים לילדיהם, זה יכול לנבוע דווקא מאותה חרדה שיפרוץ גבולות, ואל לנו לפחד – עלינו לתת לילד להתפרע, ולהתחבר למקומות שהוא מרגיש שנכונים לו".

הם מייחסים חשיבות גם לתחפושות של חבריהם לכיתה?
"הילדים עושים השוואה כל הזמן. חלק מגדילה זה חיקוי והשוואות, וזו הדרך בה הילד לומד. אם אתה תתחפש למשהו מאוד לא 'קול', כי הוריך החליטו, זה עלול לפגוע בדימוי העצמי שלך לטווח ארוך. עלינו לאפשר לילד להיות בקבוצת השווים שלו. ההשוואות הללו הן דבר טוב, כולנו עושים זאת, והילדים מתפתחים דרכן. זה יכול להפרות אותנו, וככל שהורים נותנים לילדים להעז ולהתפרע, זה כיף אדיר. פורים זה משחק, וצריך לנצל אותו עד תום".

ומה בדבר הילדים שנמנעים מתחפושת?
"יש הרבה אנשים שלא מתחפשים כי זה מביך אותם. צריך אומץ ראשוני להתחפש. להתחפש זה להעז לצאת מעצמך – ולו רק לרגע. יש אנשים שהזהות שלהם כל כך לא מגובשת, שזה מערער אותם לצאת מה'אני', להעז להיות משהו אחר. ילדים שלא מתחפשים הם בעלי נטייה למופנמות, וברוב המקרים לא יכולים להרשות לעצמם ולו גם לרגע להיות בזהות אחרת".

(2013), האמת מאחורי המסיכה. אתר פייסבוק המכללה האקדמית לחברה ואמנויות. 21.2.2013. נדלה ביום רביעי 27 פברואר 2013.

http://www.facebook.com/notes/המכללה-האקדמית-לחברה-ואמנויות/האמת-מאחורי-המסכה/489306574458246