במאה ה-20 שלטו הטיפוסים האנליטיים, בעלי האונה השמאלית המפותחת. כעת טוענים חוקרים שהעובדים המבוקשים ביותר במאה החדשה יהיו בעלי אונה ימנית דומיננטית: אמנים, יצירתיים, בעלי אמפתיה וחוש הומר.
מאת: דודי גולדמן, ידיעות אחרונות, 7 ימים, 31.7.09
שאלה: לאיזה מסלול לימודים קשה יותר להתקבל? לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד היוקרתית, או לתואר שני באמנויות באוניברסיטת קליפורניה?
התשובה:ללימודי תואר שני במנהל עסקים בהרוואד מתקבלים עשרה אחוז מהמועדים. ללימודי תואר שני באמנות מתקבלים רק שלושה אחוזים.
ועוד שאלה: אם אתה היום הורה לילד בן 15 – לאיזה מסלול תכוון אותו: מחשבים, כלכלה, ראיית חשבון, או אולי דווקא לאמנות ולכתיבה יוצרת?
בספרו "ראש אחר- מדוע העתיד שייך לבעלי המוח הימני?", שיצא לאור השבוע ("מטר") ונכלל ברשימת רבי המכר של ה"ניו-יורק טיימס", טוען החוקר דניאל פינק שאם אתה הורה הקשוב למתרחש סביבו, מוטב שתכוון את ילדיך למקצועות יצירתיים- כאלה שחצי המוח הימני מעורב בהם יותר.
פינק טוען שהעשורים האחרונים נשלטו בבירור על-ידי אנשים בעלי מוח שמאלי מפותח: אלו האנשים המאופיינים בחשיבה אנליטית , לוגית ושיטתית. עמם נמנים כל מתכנתי המחשבים המתוחכמים שידעו לפצח קודים במהירות, בוגרים מבריקים של תואר שני במנהל עסקים, שליהטטו בתרגילים פיננסים ועורכי דין מפולפלים שניסחו במיומנות חוזים לטובת מעסיקים.
"אבל, אם תסתכל במה שקורה מסביב, לפחות בארה"ב"- אמר השבוע פינק בראיון טלפוני מוושינגטון- " תראה שעידן המוח השמאלי האנליטי מיצה את עצמו ומגיע לקצו. כיום אנחנו עומדים בפתחו של עידן חדש, המתאפיין בדפוס מחשבה שונה ובגישה חדשה לחיים. העתיד שייך לבעלי המוח הימני: מעצבים, ממציאים, מורים, מספרי סיפורים, אנשים יצירתיים, שיכולותיהם יעשו את ההבדל בין מי שיפרוץ קדימה לבין מי שיישאר מאחור".
לדבריו, אנו חיים היום בעידן התפיסתי. בעבר, בעידן החקלאות, בעלי המלאכה החשובים היו האיכרים. אחר כך הגיע העידן התעשייתי, שבו רוב האנשים עבדו במפעלים. ב- עידן המידע", שפרח ושגשג במחצית השנייה של המאה ה-20, הועסקו רבים כעובדי היי-טק, תכנות, כלכלה, מינהל עסקים ומשפטים.
"כיום, העולם עובר למיקור חוץ לאאוטסורסינג. כל עבודה שיש בה שיגרה מתבצעת בהודו ובסין, מפני ששם עלות ההעסקה נמוכה באופן משמעותי בהשוואה להעלותה במערב. זה הסיבה שיותר ויותר עבודת תכנות עוברות מארה"ב להודו ולסין. במקביל, תעריפי התקשורת מתקרבים לאפס. לכן אנחנו מגיעים לעידן שאחרי תעשיית המידע. וזה עידן ששיך למי שיכול להציע משהו, שמחשבים לא יכולים לעשות מהר יותר, ופועלים זרים לא יכולים לעשות בזול יותר. זהו העידן של היוצרים, מזהי הדפוסים, יוצרי המשמעות".
אז לא יהיה יתר צורך במתכנתים, רואי חשבון ועורכי דין?
פינק: " ברור שיהיה בהם צורך. אבל הוא יפחת. אפילו חוזים משפטיים עוברים סטנדרטיזציה, וכיום רבים מהם נכתבים בהודו, על בסיס החוק האמריקאי, או מורדים מהאינטרנט, תמורת עשרות דולרים. גם הצורך המתכנתים פוחת. יש היום חברות שפיתחו תוכנות חכמות שיודעות לייצר תוכנות אחרות- כך שהצורך של הכלכלה במערב בבעלי המקצוע האלה מצטמצם.
אז מי יהיו הכוכבים החדשים?
"מי שיפרוץ את הדרך מכאן והלאה יהיו אנשים יצירתיים. איש מחשבים שייתן דרור למוח הימני שלו, ויביא הברקה שאותה אי אפשר להגות בהודו, או כלכלן שיידע לפרמט מודל כלכלי חדש, כלומר לא כלכלן או רואה חשבון שעיניו טבועות בטבלאות האקסל, אלא אדם רב- תחומי שיוכל להביט סביב ולראות שהחברה שבה אנו חיים הפכה לרב- תרבותית".
דרושים: יוצקי משמעות
לדברי פינק, משפחות במעמד הביניים, כמשפחתו שלו, עודדו את הילדים להשיג ציונים טובים בבית הספר, ללכת לאוניברסיטה טובה וללמוד מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו. אם הילד חזק במתמטיקה, פיסיקה ומחשבים, שיהיה מתכנת, או רופא , או אולי רואה חשבון. אם הוא טוב בהיסטוריה והמקצועות ההומאניים מושכים אות, שיהיה עורך-דין".
"העידן הזה נגמר אנו נמצאים בעיצומו של גל שינוים, וכדאי להרים את הראש ולהבחין בו. חברות שפע מערביות עוברות לכלכלה פחות מוחשית. זה עולם שבו המשמעות , הסיפור, העיצוב, האמפתיה, היכולת שלך להזדהות עם האחר – הם החשובים. כל אלו הם תוצרים של המוח הימני – שעובר לקדמת הבמה. עד לא מזמן אנשי היי-טק, רואי חשבון ומתכנתים התביישו לומר שהם מזדהים עם סבל או עם האחר. החברה קראה להם רגשנים , וזה היה ביטוי גנאי. כיום, הרגשנים והמרגישים, המזדהים ומספרי הסיפורים והאנשים שיודעים לצקת משמעות לדברים- אלו העובדים שיהיו מבוקשים יותר" הוא אומר.
אפשר לראות את השינוי הזה כבר היום?
"בוודאי. בכל מקום: בעולם הכלכלי בארה"ב , בתאגידים ובאוניברסיטאות ובבתי הספר לרפואה בצפון אמריקה. עד לאחרונה, בתי הספר לרפואה היו המקומות שאליהם הגיעו המצטיינים מבין בעלי המוח השמאלי האנליטי המפותח. כיום הם עוברים שינוי עצום: סטודנטים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה ובמקומות רבים אחרים עוברים הדרכה ב'רפואה נרטיבית'- זו רפואה המקשיבה לסיפורו של החולה, כיוון של המחקרים הראו שהריפוי מהיר יותר וטוב יותר כשהרופא מקשיב לסיפור שהחולה מספא על חייו. כל אדם מחפש משמעות, וגם למחלה יש תפקיד אצל החולה, תפקיד נרטיבי.
" קח לדוגמא את בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל. הסטודנטים שם משפרים את יכולת ההבחנה שלהם במרכזים לאומניות. יותר מ-50 בתי-ספר ברחבי ארה"ב שילבו לימודי רוחניות בתוכניות הלימודים שלהם. בבית הספר לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס מתקיימת תוכנית לינה בבית החולים, המחייבת כל סטודנט לרפואה להתאשפז כחולה פיקטיבי בבית החולים, כדי לפתח את האמפתיה של הרופאים כלפי חולים. הגדיל לעשות בית-ספר לרפואה באוניברסיטת פילדלפיה, שפיתח מדד חדש הבוחן את יעילותו של הרופא, שנקרא 'מדד האמפתיה'".
אז הרופאים בעתיד יהיו נחמדים וקשובים . מה זה מוכיח?
" זה רק דוגמא לשינוי שעובר מחוף לחוף. ראה למשל את 'מקנזי', חברת הייעוץ העסקי מהגדולות בעולם. עד לפני כמה שנים 70% מהעובדים היו בעלי תואר שני במינהל עסקים. האחוז הזה הולך ויורד וכיום היא מעסיקה יותר ויותר בוגרים של תוכניות באמנות, במדעי הרוח, בלימודים רב תחומיים, בפסיכולוגיה ובעיצוב.
"ועוד: מספר המעצבים הגראפיים בארה"ב גדל פי עשרה בתוך עשור. יש גידול של 30% במספר האנשים המתפרנסים מכתיבה וגידול של 50% במספר האנשים המתפרנסים מהלחנה או ממוזיקה. 250 אוניברסיטאות בארה"ב הקימו תוכניות לתואר שני באמנות במסלול של כתיבה יוצרת. כיום אמריקאים רבים יותר עודים באמנות, בבידור ובעיצוב, ופחות בוחרים להיות עורכי-דין, מנהלי חשבונות או רואי חשבון. סוציולוגים וכלכלני שוק העבודה בדקו ומצאו שכיום 40 מיליון אמריקאים מוגדרים כ'מעמד יצירתי' ומהווים את המפתח לפיתוח כלכלי. אחרי כמה עשורים של מרדף אחר עושר חומרי ושפע כלכלי, הגענו למצב של מרדף אחרי משמעות. משמעות היא הכסף החדש".
בין טכנולוגיה לתוכן
ד"ר אשר עידן, מנהל התוכניות לניהול העתיד באוניברסיטת תל-אביב, מסכים עם התיאוריה החדשה ומוסיף שכל פיתוח מוצלח בעולם הצריכה ובעולם הדיגיטאלי בשנים האחרונות היה תוצר של יצירתיות, שהגיעה מעולם האמנות והעיצוב..
"סך הכול אין הבדל הנדסי משמעותי בין האייפון של אפל לבין דגמים מתקדמים של חברות אחרות. אבל לאייפון יש 1.5 מיליון הורדות ועוד 65,000 מפתחים חיצונים כלומר- הוא להיט היסטרי. וכל זה בזכות ההבדל הנובע מגישה הוליסטית של אמנות, עיצוב, תרבות וחשיבה פורצת-דרך ולא הנדסית", אומר ד"ר עידן.
לדבריו, זה בדיוק ההבדל בין סוף המאה ה-20 לבין המאה שלנו. "העתיד של הקריירה במערב ושל שוק העבודה הוא באמנות, בתרבות, ביצירה, בעיצוב. אנחנו חיים בתקופה של מעבר מהנדסה לעיצוב מטכנולוגיה לתוכן. העתיד של הדור הצעיר הוא באמנות, בתרבות, בתוכן ובמשמעות. לא בהנדסה. פינק צודק בטענתו שאנחנו חיים בתקופת תפר: מתכנון לתוכן, מהנדסה לעיצוב ואמנות. זה מה שצריך ללמד גם בטכניון- פסיכולוגיה של המשתמש, חווית המשתמש, אפילו חוויות מיסטיות. להבין, למשל, את ההערצה של רבים לדת. הפיתוחים המרתקים אינם באים עוד ממדעים או מהנדסה. לכן לא צריך להתמקד בהנדסה ובתכנות בישראל. כל זה אפשר לעשות באמצעות מיקור חוץ, לצ'ינדיה".
סליחה? צ'ינדיה?
"זה השם של סין (צ'יינה) והודו (אינדיה) יחד. שים לב: כל מה שהוא היום להיט במערב- טוויטר, פייסבוק, ואייפון- לא הומצא בצ'ינדיה, אלא במערב ועל ידי אנשים יצירתיים".
לדברי ד"ר עידן, שותף לחזון הזה גם "גורו הטכנולוגיה", ניקולס נגרופונטה, העומד בראש המעבדה למדיה דיגיטאלית באם-איי-טי – המכון הטכנולוגי היוקרתי של מסצ'וסטס.
באחד הציטוטים שלו בפרו של פינק אומר נגרופונטה:" במצבים של קיפאון הנדסי, פריצת הדרך נעשתה על ידי אנשים שאינם מהנדסים. זה קרה מפני שהפרספקטיבה חשובה יותר ממנת המשכל. היכולת לעבור בקלות מתחום לתחום היא המכנה המשותף לאנשים שהגיעו לפריצות דרך. ככל, היכולת נמצאת אצל אנשים שיש להם רקע מגוון ורחב מאוד, חשיבה רב- תחומית וקשת רחבה של התנסויות".
פרופ' משה אבלס, מבכירי חוקרי המוח בארץ, העומד בראש המרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן, והאדם שהקים את "המרכז לחישוביות עצבית" באוניברסיטה העברית, מסייג במעט את החלוקה בין שני חלקי המוח. "ידוע אומנם שמחשה יצירתית והוליסטית קשורה יותר להמיספרה הימנית מאשר לשמאלית, בעוד שחשיבה אנליטית ולוגית קשורה יותר להמיספרה השמאלית. אבל הדיכוטומיה אינה מוחלטת. בין שני הצדדים יש מאות מיליוני חיבורים ישרים. לכן שתיהן משתתפות בתהליך החשיבה וכל אחת תורמת את תרומתה הייחודית".
מומלץ: לעשות צחוק
הנרי פורד- כך מספרת האגדה- נהג לפטר עובדים במפעלי הרכב שלו רק בגלל שצחקו או נהגו בקלילות במקום העבודה. היום, לעומת זאת, ידוע שצחוק, הומר, משחק ושעשוע הם התכונות החשובות ביותר, שכן הם מבטאות וגם מעודדות יצירתיות.
"ביקרתי במומביי, אצל רופא הודי מקסים, שהקים מעודני צחוק בכל העולם על בסיס התנדבותי. מזה התפתחה האופנה של היוגה צחוק. אין כיום עיר גדולה בעולם שאין בה מועדון צחוק. והמחקרים מראים, כי הצחוק גורם לא רק למצב רוח טוב, אלא גם מעודד את היצירתיות", מספר פינק.
על חשיבותם הקריטית של הצחוק, חוש ההומר ומצב הרוח הטוב במקום העבודה כותב גם פרופ' נורמן דוידג', שתרגום של ספרו החדש " המוח הגמיש- סיפורים מקו החזית של חקר המוח", ראה אור לאחרונה בהוצאת "כתר" דוידג'- פסיכיאטר- פסיכואנליטיקן, חוקר ומשורר המשמש חוקר ומרצה באוניברסיטת קולומביה ובחוג לפסיכיאטריה באוניברסיטת טורנטו- טוען שכל אחד מאיתנו יכול להשתנות ולהיות עובד מבוקש, מפני שהמוח הוא איבר דינמי וגמיש, המסוגל לתקן את עצמו. בשיחת טלפון מטורנטו סיפר השבוע על אנשים שאזור הראייה שלהם במוח נפגע, והם שבו לראות בעזרת תרגול.
חוקר המוח פרופ' אבלס מסכים שהמחקרים החדשים על אודות גמישות המוח פותחים אופק אפשרי חדש לבי האפשרות העומדת לפני כל אחד מאיתנו להתאים את עצמו לתנאים המשתנים.
"העובדה שיש גמישות במוח ידועה זמן מה. ואכן אם יש פגיעה במקום מסוים במוח, על שטח לא גדול, ידוע שאזורים סמוכים לאותו מקום יכולים לקבל עליהם את התפקידים של האזור שנפגע. אם, למשל, כדור חדר לראשו של אדם וגרם נזקים לאזור הראייה בקורטקס, והאזור שם הושבת מפעילות –האזור הסמוך למקום הפגיעה מסוגל 'לתת כתף' ולקחת על עמו חלק ממשימות. זה רק מצריך עבודת אימון שיטתית".
לדברי אבלס, צודק ד"ר דוידג' שהוא יוצא נגד התפיסה המכאניסטית שרווחה במאות קדומות וקבעה שהמוח היא מכונה שבה פונקציות שונות מתבצעות באזורים קבועים ומסוימים. "במובן זה יש צדק בדברי החוקר, מפני שהמוח אינו מפה של נקודות ציון ספציפיות, ובפונקציות רבות בו נעשות בעת ובעונה אחת באזורים שונים.
אם כך, אתה מסכים עם ד"ר דוידג', שאנו יכולים לבצע "תכנות מחדש" של עצמנו? כלומר- אם נשנה את התנהגותנו, תשתנה הכימיה של המוח?
פרופ' אבלס: "בהחלט. הקשר הוא דו-סימטרי. ידוע שבצב רוח, למשל, קשור בהפרשת חומרים במוח, המעודדים את התחושה הטובה. אם תלך לסדנת צחוק, תגלה שבתחילה צוחקים שם באופן מלאכותי. ואז, משלב מסוים, כבר צוחקים מכל הלב. אנשים מספרים שהם יוצאים מהסדנאות האלה במצב-רוח טוב. כך שלא רק לכימיה במוח יש השפעה להתנהגות, אלא גם להפך: לתנהגות יש השפעה על הכימיה של המוח".
אז נכון שמחשבה חיובית יוצרת כימיה טובה במוח?
"בוודאי. מחשבה חיובית נובעת מהכימיה של המוח ומשפיעה עליה בכיוון ההפוך".
זה גם נקודת החיבור שבן ספריהם של פינק ודוידג'. שניהם טוענים שהאושר והצחוק לא רק משפיעים עלינו לטובה ומשנים את הכימיה במוח, אלא גם כדאיים מאוד בעולם התעסוקה החדש. ואם אנחנו שייכים לטיפוסים שאצלם דווקא האונה השמאלית מפותחת מאוד , זה מצב שניתן לשנותו: באמצעות תרגול שיטתי וחשיבה חיובית שעיקרה באמונה שאפשר ליצור עם השינוי.
במובן זה- שני הספרים החדשים מתייחסים לזרם המשפיע כיום ביותר בעולם הפסיכולוגים בצפון אמריקה. "הפסיכולוגיה החיובית"- תיאוריה שחיבר פרופ' מרטין סליגמן מאוניברסיטת פנסילבניה, שהוכיח בעבודות קליניות שייעודו של הם הוא בחתירה אחר האושר, תחושת השלמות, ניקיון הדעת ושלוות הנפש. אגב- בדיוק כפי שהבודהיסטים טוענים כבר אלפי שנים.
dudig@yedioth.co.il
