חנה שירה מרנץ, מחנכת בכיתת חינוך מיוחד בצפת הגיעה אל לימודי חברה ואמנות
בציפייה והתרגשות גדולה, כיום היא מסיימת את התואר השני ולימודי הנחיית הקבוצות.
בשנה הראשונה ללימודיה, נולדה ביתה השמינית ועשייתה מוכיחה כי ניתן לעבוד במשרה מלאה,
ללמוד לתואר שני ובמקביל לטפח את הקן המשפחתי.
"השנתיים של הלימודים היו חוויה מלאה בתובנות, זכיתי ללמוד בקבוצת נשים נפלאה.
הגעתי לתואר לאחר שאחותי הצעירה סיימה אותו לפני, בכל פעם שהיא הייתה חוזרת מהלימודים היא זרחה ושיתפה אותי במה עובר עליה, כך שהגעתי עם ציפיות ורצון לחוות את זה בעצמי.
נכנסתי לתואר עם רצון ללמוד ולהתפתח וידעתי מראש שאני מגיעה לתואר מרתק עם עומק וחוויה אישית יוצאת דופן.
קבלתי מגוון רחב של כלים לעבודתי בבית הספר ואני חולמת גם להמשיך ולפתח במקביל את המקצוע החדש שרכשתי, כמנחת קבוצות, מקצוע מרתק שתהליך הלמידה שלו היה מעצים ומפרה עבורי.
הכלים אותם קבלתי במהלך התואר, הם הרבה מעבר לתיאוריות, הם כלים מעשיים המלווים אותי באופן שוטף במרחב הכיתתי.
באופן אישי מצאתי חיבור בין התכנים שלמדנו בקורסי הנחיית הקבוצות, לעולם הדתי ממנו אני באה.
לדוגמה, מנחה של קבוצה צריך לבוא עם אופטימיות ואמונה בסיסית שכל משתתף הוא בריא מיסודו.
ההתבוננות על כל פרט בקבוצה, היא התבוננות מיטיבה, מה שמאוד התחבר עבורי לעולם הערכים ממנו אני מגיעה.
מעבר לתחושת ההודיה על הכלים והידע, הצמיחה האישית והמקצוע החדש שרכשתי,
אני גם מודה ומוקירה לסגל ההוראה שליווה אותי.
למשל ד"ר צילה זן בר שלימדה קורס שזכור לי במיוחד ועסק בכתיבה.
לא האמנתי למעיין שנבע ממני, לא ציפיתי שכך אצליח לכתוב.
זוכרת רגעים, בתקופת הסגרים שאני יושבת על המחשב, עם הילדים מסביבי ואני כל כולי בכתיבה.
המילים הגיעו ממש מבפנים, זה היה משמעותי מאוד עבורי.
אני מודה על הדרך שעברתי ועל השותפות שפגשתי בה, התחושה הייתה של הכלה ורצון אמיתי להכיר את הצרכים שלנו ושאיפה לתת לנו ולעולם הערכים אתו הגענו מקום שלם.
זה התבטא ברגישות הרבה, ברצון לטפח שיח אמיתי וכנה, תוך הקשבה אמיתית, מה שיצר אווירת לימודים מפרה ומהנה.
