רינת, מורה ומחנכת בתיכון בנתניה, מספרת על הלימודים במסלול חברה ואמנויות:
"שנתיים של צמיחה, של שינוי אישי והתרחבות מקצועית שאני מאחלת
לכל מי שרוצה ללמוד מתוך חוויה אישית משמעותית שתישאר לה לכל החיים."
כשחשבתי על תואר שני, חיפשתי תואר בשביל ההנאה וההתפתחות האישית שלי.
היום, כשסיימתי, בכל פעם שאני רואה מישהי שמחפשת תואר שני,
אני מייד ממליצה לה על המסלול שאני עשיתי, בחברה ואמנות.
מספרת לה על הצוות, שלא פגשתי כמוהו באף מכללה.
האווירה, החום, היחס האישי, אווירה כל כך ביתית,
את לא מרגישה שבאת ליום לימודים
את מרגישה שבאת ליום של תרפיה שכולו עבורך.
יום אחד בשבוע שממלא אותך, שמחזק אותך…
הגענו יחד חמש מורות חברות, ואף אחת מאיתנו לא יצאה כמו שנכנסה.
השינוי האישי שכל אחת מאיתנו עברה, המסע המרגש שעברנו
כל אחת עם עצמה ויחד כקבוצה, זה משהו שיישאר איתנו לכל החיים כמתנה.
הגעתי בתקופה לא קלה, סעדתי את אבי בשנתו האחרונה,
בשנה השנייה ללימודיי, אבי נפטר וזמן קצר אחר כך אימי נפלה והייתי צריכה לסעוד אותה. הגעתי למצב
של אפיסת כוחות וחשבתי לפרוש מהלימודים.
המרצות שלי, יחד עם ראש החוג, נתנו לי תחושה כל כך עמוקה של הכלה ותמיכה.
הגב שקיבלתי מהצוות היה עבורי עוגן של שפיות בתקופה מאד רגישה בחיי.
הדאגה, האכפתיות וההבנה שקיבלתי מצוות המרצים, איפשרו לי לסיים את התואר.
זה לא הרגיש לי כמו מקום שבו אני רק לומדת, זה הרגיש עבורי בית
יחס כזה אישי, אני לא חושבת שהייתי מקבלת בשום מקום אחר.
מעבר למסע האישי, קבלתי המון כלים משמעותיים לעבודה שלי בתיכון.
אני מרגישה שכל מורה, כל מי שעובדת עם קבוצות, כדאי שיהיו לה את הכלים האלה.
יצאתי עם מאגר עצום של ידע ושיטות חדשות, מה שהשפיע על כל העבודה שלי בבית הספר.
לא רק ברמה הפרקטית, אלא בדרך שבה אני רואה את הכיתה כקבוצה.
אפילו שיעורי החינוך שלי קיבלו עומק, והתלמידים חוו ביחד איתי את השינוי.
היום, אני לא אותה מחנכת כמו שהייתי.
אני מדברת ועיני מתמלאות בדמעות של הוקרה,
על מסלול ששינה את חיי. "
