לבחור או לא להיות?

ד"ר תמי אילת-יגורי
1.5.2013

 

יוהאנס הוא בחור צעיר ואינטליגנטי מאוד. קורדיליה היא בחורה צעירה ממנו ואינטליגנטית לא פחות. ביומנו הוא מתאר איך הוא מפתה אותה, כמו צייד מיומן שאורב לטרפו עד להכנעתו. הוא רק רוצה את הריגוש, את ההרפתקה, את משחק המוחות הפסיכולוגי, שבו הוא טווה סביבה רשת קורים שמורכבת ממחשבות, תחושות ורגשות. הוא לוכד אותה ברשתו והיא לא יכולה להחלץ:

 

"בעזרת תכונותיו האינטלקטואליות, היא ידע איך לפתות נערה, איך למשוך אותה בלי להיות מעוניין להחזיק בה במובן הצר של המילה…מביא נערה לאותה נקודה שבה הוא בטוח שהיא תציע לו הכול. כאשר  הגיעו היחסים לכדי כך, הוא הפסיק אותם אפילו בלי הקדמה מצידו, ואין צריך לומר, הצהרה או הבטחה. ועם זאת זה קרה. ועבור האומללה הידיעה על כך היתה מרירה כפליים, כי לא היה לאן להפנות את טענותיה, כי ניטלטלה כל הזמן במחול שדים נורא של  מצבי רוח, כאשר היא מאשימה את עצמה, סולחת לו או מאשימה אותו לסרוגין" (או-או, 1996, עמ' 271-2).

קירקגור הוא פילוסוף פתיין. כמו שיוהאנס מפיל ברשתו את קורדיליה, כך קירקגור, הפילוסוף הדני המבריק, אבי האקזיסטנציאליזם, הוגה שנון, מפוכח ומלא הומור, טווה רשת מחשבות ורעיונות שבה נשבה הקורא האינטלקטואל. בכתביו, קירקגור מציע תשובות שונות לשאלה הכי חשובה בחיים: מהו הדבר שבשבילו שווה לחיות ולמענו ראוי למות?

לבחור או לא להיות?
בשני ספרים של קירקגור בשם "או-או", מוצגים שני טיפוסים שונים, בעלי השקפות עולם כמעט מנוגדות ומטרות קיומיות שונות. את עמדותיהם אפשר לתאר דרך התייחסותם לבחירה. בהכללה נמצא בעמדותיהם שלושה סוגים של בחירות: או-או, לא ולא, גם וגם. הדיון של קירקגור עוסק ברובו באהבה, וכך גם כאן אתמקד בבחירה באהבה.

שני טיפוסים מוצגים בפנינו בכל אחד מהספרים הללו. בספר "או-או I" הדובר המרכזי הוא א', טיפוס חושני, רווק, נהנתן, שעוסק בהנאות החיים: התאהבות, אמנות, התפלספות. בספר "או-או II" הדובר הוא השופט וויליאם, דתי, אדם נשוי, פעיל בקהילה ומופת מוסרי. עבור א', כמו אצל יוהאנס, האהבה היא רומנטית-ארוטית, שמתנהלת כפיתוי, חיזור, כיבוש והליכה הלאה ל"קורבן" הבא. מנגד, האהבה של וויליאם היא לאישתו. אהבתו ניכרת ביכולתו לחזור ולבחור לאהוב את אותה האישה בכל יום מחדש. א' ווויליאם מציגים שתי נקודות מבט, ובהתאם שני אופקים שונים של אהבה. האופק של א' מלא בנשים, מלא באפשרויות. האופק של וויליאם מכיל אישה אחת.

א' חי בסגנון חיה ותן לחיות. הוא חכם, מבין את הקיום בשכלו החד ומסרב לאמץ ערכים רק בגלל שהם מקובלים. הוא גם מסרב להטיף לאחרים איך לחיות את חייהם. לדידו – איש הישר בעיניו יעשה. וויליאם מבקש לשכנע את א' לבחור בדרך החיים שבה בחר הוא עצמו: להתחתן, להתחייב מבחינה מקצועית, להתנהג באופן מוסרי, להתחיל לחיות כמו בן אדם רציני.

הקיום ה"אסתטי" והקיום ה"אתי"
הפילוסופיה של קירקגור היא משחק בנקודות מבט. שמות שני הספרים מציעים שתי נקודות מבט: זו של א' וזו של וויליאם. מכאן הכותרת "או-או": או דרך חייו של האחד או דרך חייו של האחר, או קיום שקירקגור מגדיר "אסתטי" או קיום שהוא מגדיר "אתי".

כשבוחנים את אופי הבחירה, מתברר שמבחינתו של א' "או-או" הוא אחד מעקרונות היסוד של הלוגיקה המערבית, שלפיו בלתי אפשרי לחשוב מצב והיפוכו בה בעת. א', בשכלו החד כתער, מסרב לקבל הבטחות ריקות. כשהוא חושב על נישואים הוא תופס את השקר. מנקודת מבטו, לא יתכן גם להיות נשוי וגם להנות. ההנאה החושנית היא בפיתוי, בריגוש של הלא מוכר. הנאה מסוג זה לא יכולה להתקיים בין בני זוג נשואים, המחוייבים זה לזה ומכירים זה את זה לפרטי פרטים. א' בוחר שלא לייסר את עצמו בשאלת הנישואים. שכלו מורה לו שלא חשוב אם אתה מתחתן או לא, בסוף ממילא תצטער על מה שבחרת. לכן המשימה עבורו היא להנות ככל האפשר כל עוד אפשר, לחיות בסגנון אכול ושתה.

א' מסרב "לקנות" את הערך שבנישואים. אם נישואים היו בעלי ערך כזה גדול לא היו גירושין. כשמנידים ראש על האבדן שבגירושין הוא שומע רק צביעות וטמטום: "אם אדם רוצה להפרד מאשתו עולה צעקה: הוא בחור שפל, נוכל וכו'" (שם, 262), הוא אומר. אבל, אם יש ערך פנימי לנישואים, אז מי שוויתר עליהם נענש בכך שהוא מאבד אותם. אם אין ערך לנישואים, אז אותו אדם שהתגרש חכם מאחרים וזה לא הגיוני להשמיץ אותו. אם מישהו היה מתעייף מכספו וזורק אותו מהחלון, אף אחד לא יאמר שהוא רשע. כי אם לכסף יש ערך, אז האדם כבר נענש, ואם לכסף אין ערך, אז אותו אדם חכם בכך שנפטר ממנו. כך א'.

החטא היחידי: להמנע מן החופש לבחור
וויליאם תופס את הבחירה של או-או כמו מאזניים שעל כפותיהם מונחים שני דברים שיש לבחור את כבד המשקל ביניהם. מנקודת מבטו יש לבחור בין קיום נהנתני לבין קיום מוסרי, או החרגול או הנמלה, או ה"חכם" או הצודק. וויליאם מסביר לא' ש"או-או" מתנהג כמו כומר בבגדי חול, שהבחירה היא לכאורה עניין יומיומי וטריוויאלי. אך אסור לטעות בניראות החיצונית של או-או, שכן, כאמור, מדובר בכומר, איש קדוש. וכשהכומר עטוי גלימה, כלומר, כשהוא מופיע בלבושו הייצוגי המלא, האו-או מתגלה במלוא עוצמתו. הבחירה, כל בחירה, היא עניין חשוב ולעיתים קריטי בקיום הפרטי.

וויליאם מנסה לשכנע את א' לא להיות חכם אלא צודק. לדבריו, א' לא מבין שהוא מבזבז את חייו. וויליאם מסביר שמנקודת מבטו של א' לא משנה מה בוחרים, שזה לא באמת חשוב. א' טוען שאפשר לפתות את רינה, או את דינה או את רגינה. שהפיתוי הוא החשוב, ההנאה עצמה ולא האישה עצמה. אלא שהטענה המשמעותית של וויליאם נגד א' היא שהאו-או של א' הוא לא-לא. לדבריו, א' לא בוחר. הוא נמנע מבחירה! טענה זו תוקפת את א' בבטן הרכה שלו: ההגיון. שכן, א' מדבר על בחירה, מתנהל כאילו הוא בוחר כל הזמן, כאילו יש בקיומו גם וגם, אך למעשה, לפי וויליאם, א' לא בוחר כלל. בפועל ההתנהלות של א' היא לא רינה ולא דינה. לא-לא מוצג על ידי וויליאם כאנטי בחירה, כהמנעות משימוש בחופש לבחור.

אבל, לפי קירקגור, לא טיעוניו הנוקבים של וויליאם יובילו את א' לבקש שינוי, אלא הדיכאון והייאוש שבחיפוש אחרי הנאה, הם שיובילו אותו לשקול את נקודת המבט של הקיום האתי. כי מי שחי בשביל ההנאה הוא כמו מכור לסם שצריך להגדיל כל הזמן את המינון כדי לשמור על אותה רמת הנאה.

לחיות את החיים שאנחנו בוחרים!
בקיום של כל אחד מאיתנו נקודות המבט הללו לרוב אינן מובחנות אלא מעורבבות. ההזמנה שהופכת את הבחירות הקירקגוריות לאקטואליות ורלוונטיות לכאן ועכשיו, היא הזמנה להתחקות אחרי הבחירות של עצמנו ולאפיין אותן. הבחנת קירקגור בין סוגים שונים של קיום, מזמינה אותנו להכיר בבחירה כלשהי כבחירה אסתטית או אתית. ההכרה שבחירה היא כזו או אחרת אמורה להשפיע גם על אופי הביקורת העצמית.

אם הבחירה היא אסתטית, אין מקום להכות על חטא שהיא לא מוסרית. אם הבחירה היא אתית, אין מקום לביקורת על העדר הנאה. יש להימנע ממצב שבו הביקורת העצמית היא גם-וגם, שבחירה כלשהי תתעורר ביקורת עצמית שבה גם לא נהנתי וגם אני לא מוסרי (הדבר דומה לאותו טיפש שגם בחר לאכול את הדגים המסריחים וגם מצא את עצמו מגורש מהעיר). קירקגור מורה לקוראיו לעצור את הזרימה של "מי שאני". דווקא הקריאה: תהיה אתה עצמך, היא הזמנה לעצלות ולא לאותנטיות. קריאתו של קירקגור אל כל אחד מאיתנו היא: תיעשה למי שאתה בוחר להיות. תבחר! תהפוך למי שאתה רוצה להיות.

לחשוב על החיים ולא רק לחיות אותם
מעבר לשאלת הבחירה ומעבר לדיון באהבה, פילוסוף טוב מלמד אותנו לחשוב. פילוסוף אקזיסטנציאליסט טוב מלמד אותנו לחשוב על עצמנו, על חיינו. קירקגור הוא פילוסוף קיומי מצויין. הוא כותב על האופן שבו אנשים מסוימים בוחרים, איך הם בוחרים, למה הם בוחרים וכולי. "מה שאדם בוחר הוא תמיד חשוב", קירקגור מבהיר. לא כי הבחירה המסוימת תשנה את העולם, אלא בגלל שהיא תשנה את חייך ותעצב את קיומך.

ברחבי העולם האקדמי מציינים השנה מאתיים להולדתו של קירקגור. ישראל על המפה, וגם אנחנו מקדישים ערב מיוחד, שבו מוצגות שלוש התשובות שמציע קירקגור לשאלות: איך ולמען מה לחיות? התשובות מוצגות על ידי מומחים להגות קירקגור והן מלוות בקטעי מוסיקה וסרטים ובשחקנים שיקריאו קטעים מכתביו. התשובות של קירקגור הן רעננות, מקוריות ומלאות חיוניות, והן רלוונטיות היום כבעבר לכל מי שחושב על החיים ולא רק חי אותם.

הערב החגיגי לכבוד 200 להולדת הפילוסוף הדני, סרן קירקגור יתקיים בספריית בית אריאלה בתל אביב ביום חמישי 9.5.13 בשעה 19:30. לפרטים נוספים לחצו כאן.

ד"ר תמי אילת-יגורי, דקאן הסטודנטים וראש המרכז ללימודים מתקדמים במכללה האקדמית לחברה ואמנויות ומרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.

נלקח מאתר מהות החיים http://www.eol.co.il

© 2015 Sofarider Inc. All rights reserved. WordPress theme by Dameer DJ.