מיכל וימר, בוגרת מסלול טיפול בהבעה ויצירה,
שלוחת אוניברסיטת לסלי, על קישקוש של ילדים על הקיר
"כמעט כל הורה מכיר את הסיטואציה, בה הוא עומד מול יצירת המופת
כשהוא שואל את עצמו: למה לצייר על הקיר? האם נגמרו להם הדפים?
תופעת הציור על הקירות מופיעה בדרך כלל גילאי שנה לשלוש.
בגילאים הללו תהליך הפנמת החוקים ומושג הגבולות נמצאים בראשית הדרך,
עדיין הילד לא מבין מדוע כאן מותר ושם אסור?
למה כשהוא מצייר על דף הוא מקבל פידבק חיובי, וכשהוא מצייר על קיר כועסים עליו?
הציור על הקיר הוא רק חלק משרשרת ארוכה של ניסיונות, בהם הילד לומד מה הם יכולותיו.
כאשר הילד אוחז בפרי ומצליח לכוון אותו אל פיו, הוא מבין שיש לו את הכוח לעשות כרצונו.
כאשר הוא מצייר על הקיר הוא משאיר חותם, משאיר עקבות, מסמן טריטוריה,
מבקש לומר תראו אותי, רק אני יכולתי לצייר את זה.
לכן, כדי ליישר את ההדורים ולמנוע מריבות משפחתיות חשוב להדגיש שהחוויה החושית
שהילד סופג מציור על קיר זהה לחלוטין לחוויה החושית שניתן להפיק
מציור על נייר או קרטון. בשניהם, הילד נוגע בחומר ומבין שיש לו את הכישרון
להזיז את היד וליצור צורה כלשהי.
