איילת, ספרי לי על חווית הלימודים שלך

חווית הלימודים בלסלי הייתה חוויה מאוד טובה ומאוד אינטנסיבית. הגעתי ללימודים בהרגשה שיש לי היכרות טובה עם עולם התנועה וגם עם עולם הטיפול, מאחר שכבר עבדתי בתנועה עם אוכלוסיות מיוחדות. בלימודים הבנתי שיש לי עוד המון מה ללמוד: נפתח לי פתח אל עולם שלא הכרתי, עולם מרתק של תיאוריות פסיכולוגיות, מאמרים וידע מקצועי מעולם הפסיכולוגיה והטיפול.
מעבר להיכרות עם תכנים מסקרנים והתמודדות עם אתגרים מקצועיים, אני יכולה להגיד שההרגשה הייתה: "הגעתי הביתה".
זו הרגשה שמורכבת מכך שהיה חיבור עמוק לתכנים ולהתנסויות שהיו במהלך התואר שהתמודדתי איתם במהלך התואר. הלימודים היו תהליך של גדילה והעמקה גם כמטפלת וגם כאדם. השאיפה להיות מטפלת בתנועה היתה קיימת שנים לפני שהתחלתי את התואר, ובמהלך התואר הרגשתי עד כמה השאיפה הזו מתעצמת ומתחזקת.

עד כמה תמכו הלימודים במכללה ביכולתך לפתוח בקריירה של טיפול בתנועה?

עד התואר עסקתי בתחומים קרובים, עבדתי עם אוכלוסיות מיוחדות בטכניקות של תנועה. אפשר להגיד שהתואר אינו רק תהליך למידה אחד, אלא מספר רב של תהליכים המתרחשים במקביל: הלמידה התיאורטית, פיתוח היכולת להתבונן במטופל ובמעמקי נפשו, וחשוב לא פחות: פיתוח היכולת להתבונן אל תוך עצמי כמטפלת וכאדם. התהליכים המקבילים האלו מובילים אותך בסופו של דבר להבשיל כמטפל, ובשלב הזה הליווי בפרקטיקום מהווה הכנה טובה לעבודה היומיומית כמטפלת.

כשהחלטת שאת רוצה ללמוד טיפול בתנועה, מדוע בחרת דווקא במכללה האקדמית לחברה ואמנויות?

בכיתה ו' היתה לי מורה לתנועה שהשפיעה עליי מאוד בכל הבחירה שעשיתי בתחום התנועה. לימים היא למדה טיפול בתנועה בלסלי. לכן, כשהגיע הזמן שלי לבחור, היתה לי בחירה די טבעית באותו מוסד לימודים. כמובן שראיתי גם חשיבות בכך שהתואר הוא תואר שני M.A ולא פחות מכך.

תוכלי לספר על אופיים של הלימודים?

השילוב בין הלימודים האקדמיים, התיאורטיים לבין הסדנאות וההתנסויות האישיות, הוא שילוב מהותי בתהליך הלמידה של המטפל. ראשית נחשפתי לתכנים האקדמיים, קראתי מאמרים, בחנתי תיאוריות. אז, באמצעות הסדנאות והקורסים המעשיים, חוויתי על גופי את התיאוריה. זה תהליך למידה ייחודי שבו התיאוריה מתקיימת לא רק ברציונל, אלא הופכת להיות התנסות מוחשית. אפשר להגיד שלא רק למדתי את התכנים – חוויתי אותם. כדוגמה, לקרוא מאמר של וויניקוט ואז לחוות באופן תנועתי את אותו הרעיון ואותו המושג, זה הופך את התוכן להיות יותר "שלי", התוכן הופך להיות חלק מארסנל ההתנסויות האישי שלי.

מתי החלטת לבחור בקריירה של טיפול בתנועה?

מאז ומעולם רקדתי, אני חוזרת שוב אל אותה המורה מכיתה ו', שעשתה איתי טרנספורמציה בשיעורי היצירה, מאחר שהיא מלווה את ההחלטה לבחור בחיים של תנועה, וגם בעבודה עם תנועה. מכאן כבר בגיל צעיר במהלך לימודי התנועה, ידעתי כבר שאני מכוונת אל טיפול בתנועה. מאז ומעולם היה ברור שעולם התנועה הוא העולם שלי: רקדתי מכיתה ב' ובהמשך כנערה ואז כבוגרת, למדתי ריקוד, הפכתי להיות מדריכת פלדנקרייז, לימדתי תנועה לאוכלוסיות מיוחדות, והדרך אל טיפול בתנועה הייתה שזורה בעולם התנועה לאורך כל השנים.

איך את מרגישה היום עם ההחלטה הזו?

החלטה מצויינת. למעשה מהיום שהגעתי אל לסלי, אני מרגישה עדיין את התחושה החזקה של "הגעתי הביתה", כלומר שעבורי יש קשר בין המקצוע לבין מה שאני מרגישה שהוא הייעוד שלי. הדרך הייתה לא פשוטה, היו המון קשיים והמון עומסים והכל היה מאוד אינטנסיבי – אבל זה לרגע לא משנה את ההרגשה שלי שהטיפול בתנועה הוא בחירה מעולה עבורי.

מה היית אומרת למועמד או מועמדת ללימודים במכללה?

מאוד ממליצה על חווית הלימודים כפי שחוויתי אותה.  למועמד הייתי מספרת עד כמה היא אינטנסיבית, עד כמה היא רוויה בהתנסויות מרתקות, וכן – מדובר בתהליך של צמיחה והעמקה אישית. במועמד צריכה להיות נכונות לא רק להיות מטפל, אלא גם מטופל – כי הוא עתיד לעבור על גופו את כל תהליך הלמידה וההבשלה כמטפל.

קצת על איילת

אני עובדת כמטפלת בתנועה כ-5 שנים. בנוסף לכך אני גם מורה לשיטת פלדנקרייז, ועובדת עם ילדים עם מגוון אתגרים תנועתיים ועם ילדים אוטיסטיים. בשבוע הבא, אני מתחילה ללמוד פסיכותרפיה במרכז וויניקוט, מה שמאוד מרגש אותי.
אפשר לומר שחלק חשוב מההנאה שלי מהעבודה הוא ההדרכות, ההשתלמויות, תהליכי הלמידה המתלווים אל סוג העבודה שלי. יצאתי נשכרת, והמסלול שלי משובץ בהדרכות מאוד משמעותיות: לפעמים אני מחפשת ומוצאת אותן, ולפעמים הן מוצאות אותי. בעיני זה חלק מההגשמה שלי: המשך הלמידה במסגרת המקצוע, מפתח אותי לא רק מהבחינה המקצועית אלא גם תורם לתהליך הגדילה והצמיחה שלי כאדם.