התואר השני בטיפול בתנועה דורש התגייסות למטרה, אבל מציע שנה של לימודים חווייתיים, שמעירים ומאירים תחומים ש"נרדמו" עם הזמן שחלף מימי התואר הראשון

ענבר שוורץ-ברגיל, 43, חיכתה עשר שנים עד שחזרה להשלים תואר שני, ובחרה במכללה האקדמית לחברה ואמנויות, בעקבות המדריכה שלה במתי"א, איה כץ, מרצה במכללה. היא מטפלת בתנועה כבר שבע שנים, ועובדת עם ילדי שילוב עם קשיים רגשיים, וגם בחינוך מיוחד.

"אחרי שסיימתי את התואר הראשון התמסרתי לאמהות. זאת הפעם הראשונה שחזרתי ללימודים, כי הבנתי שאני רוצה וצריכה את התואר, ויש חלון הזדמנויות בלתי חוזר להשלים תואר שני בשנה אחת."

"חששתי תחילה מהמרחק – אני גרה באזור יישובי גדרות – אבל המכללה נמצאת ממש ליד תחנת הרכבת, והנסיעה ברכבת הייתה נוחה ונעימה."

איך ההרגשה כמטפלת מנוסה לחזור ללמוד ולהיות חלק מקבוצה, על כל המשתמע מכך?

"הרבה שנים לא למדתי, וזה עורר בי את הרצון ללמוד. היינו קבוצה קטנה, טובה מאוד, מכילה ותומכת. לכל אחת היה מה לתרום לקבוצה. נוסף על זה ביליתי הרבה שעות בספרייה, שהיא נהדרת – בזכות הספרניות המעולות והגישה המצוינת למאגרי מידע. נהניתי מאוד מהלימודים, ואני אפילו שוקלת להמשיך ללימודי פסיכותרפיה במכללה."

את מטפלת מנוסה. ובכל זאת, אילו כלים חדשים קיבלת להמשך העבודה בטיפול בתנועה?

"התואר חידד אצלי נקודות מסוימות שקשורות לטיפול בתנועה, והקורסים האירו אצלי נושאים שלמדתי ו'נרדמו' עם הזמן שעבר. הסדנאות של עירית זיו-רון, מירי קוטיק, ועמיה ליבליך נתנו לי זווית ראייה מיוחדת ושונה ממה שהכרתי קודם."

מה עשה את תהליך הלמידה לחווייתי?

"בעבר לא הייתי פתוחה לנושא של סדנאות התנסות, וגיליתי את ה'ערוץ' הזה, שכלל לא היה פתוח אצלי. זה דרש מאמץ והתגייסות, אבל נתן לי חוויית למידה משמעותית."

למידע על לימודי תואר שני למטפלים מנוסים יש ללחוץ כאן