ממש בהפתעה ובלי שתכננתי,
חזרו אלי החלומות שלי. חזרו התשוקה, ההתרגשות ושמחת העשייה.
אני זוכרת את עצמי, מגיעה לכנס וקולגות שפגשו אותי לא הפסיקו לשאול:
"מירב, מה קרה לך? את אחרת, את זורחת"
זה היה הרגע שבו הבנתי את המסע המופלא שעברתי בלימודים.
הגעתי למכללה אחרי שנים של הוראת של"ח,
בהן יזמתי ופיתחתי מסעות שטח בבתי הספר בהם אני מלמדת.
בחרתי בתואר השני ב'חברה ואמנויות' מתוך צורך להעמיק את הייעוד המקצועי שלי
ולהבין איך להשתמש בטבע ככלי לריפוי והעצמה.
אם עד התואר עבדתי משנה לשנה, לעיתים עם תחושה של שחיקה,
הלימודים החזירו לי את הרצון ליצור וליזום.
לימודי הנחיית הקבוצות העצימו אצלי את ההבנה של כוח הקבוצה,
אבל קודם כל הם שינו אותי, את ההסתכלות שלי על כיתה ועל התהליכים שקורים בה.
הפידבקים מהתלמידים מדהימים.
נכון שלא הגעתי עם רקע באמנות, אבל מבחינתי הטבע הוא האמנות שלי וזה היה מספיק.
הכל התחבר לי, המטרה שבגללה באתי והכלים שקיבלתי בתואר.
זה ממש בא לידי ביטוי בפרקטיקום שעשיתי במרכז חירום לנערות.
החיבור שלי לטבע מצא שם את מקומו והייתי מוציאה אותן לשדות ולפרדסים כחלק מהעבודה הקבוצתית ותהליך הריפוי שלהן.
אז בעצם קיבלתי בלימודים כמה מתנות משנות חיים, שבזכותן חזרתי להיות פעילה ומובילה.
הלימודים, חיברו אותי לביטוי העצמי שלי, לקול הפנימי.
והשינוי הזה, הפך את העשייה שלי למרגשת, ממלאת ומעצימה.
ממש כמו במסע שטח, יש רגעים מאתגרים, אבל כשמחוברים למקום העמוק
של הרצונות והחלומות, זה פשוט מצליח.
כך משתפת מרב לימן את הלימודים והמסע הפרטי שלה בלימודי תואר שני במסלול 'חברה ואמנויות'.
